השגחה הורית

למרות הממצאים הרבים הקושרים בין השגחה לבין בטחון הילד, ניצבת החברה המודרנית מול פרדוקס: דווקא כשהפיתויים והסיכונים לבני הנוער גוברים בצורה חמורה גדלה חשיבות הפרטיות כערך עליון, כך שהורים מרגישים חוסר לגיטימציה חברתית להשגיח ולהתערב, ואף מפקפקים בזכות זאת בעצמם.

אנו יודעים כיום כי השגחה היא האמצעי הבולט במניעת התנהגויות שליליות רבות של ילדים ובני נוער החל מהסתכנות ותאונות אצל ילדים קטנים, עבור דרך התדרדרות בלימודים, עישון, אלימות וקטטות, נשירה מבתי ספר ועד לצריכת אלכוהול וסמים, עבריינות ועוד. למרות זאת, הורים רבים מתקשים כיום להגדיר לעצמם מהי מהותה ודרכה של השגחה יעילה.

בדף זה נציג בפניכם כמה עקרונות היכולים לסייע בהגדרה נאותה ופעולה נבונה בהבניית השגחה הורית.

עיקרי ההשגחה ההורית בולטים כבר בפעולתה של אם השומרת על תינוקה:

1. הקשבה – האם קשובה לתינוק בצורה מיוחדת במינה. גם כשהיא שקועה בעיסוקים אחרים, היא קולטת כל אות מכוון התינוק.
2. נוכחות – כשהתינוק משמיע אות מצוקה האם מתקרבת אליו או מרימה אותו לידיה.
3. הגנה – זהו החלק הביצועי של ההשגחה: כל איום על תינוק מביא לפעילות נמרצת מצד האם.

אנו מאמינים שההשגחה ההורית תתנהל בצורה דומה גם בגיל מבוגר ובהקשרי סיכון אחרים! הורים אשר איבדו זה מכבר את יכולת השגחתם, יכולים לשקם אותה בהינתן לגיטימציה, תמיכה ודרכים מעשיות לחדש את ההקשבה, הנוכחות וההגנה.

ההשגחה ההורית נתונה בתנועה מתמדת: במצבי רגיעה ההורה קשוב בעיקר לעיסוקיו, עומד במרחק נוח ומאפשר לילד עצמאות מרבית תוך שמירה על ערוץ קשב פנוי למקרה הצורך.  כשההורה קולט אותות אזהרה הוא ממקד את קשבו, מגדיל את נוכחותו ונערך לפעולת הגנה. מאמץ זה צפוי להיתקל בהתנגדות גוברת ככל שהילד מבוגר יותר. אצל מתבגרים ניתן להבחין בשלושה "הילוכי השגחה" שונים: שיח חופשי וגילוי לב; תשאול ממוקד ופעולות חד-צדדיות. 

שיח חופשי וגילוי לב

הורים רבים נהנים מאמון מצד ילדיהם, המתבטא בנכונות לספר על חברים, על קשיים ואפילו על פיתויים להם הם נחשפים. גילוי לב הוא נכס יקר. הידיעה ההורית שמקורה בגילויים ספונטאניים תורמת רבות לא רק למניעת סיכונים אלא גם לתחושת הקרבה בין ההורה והילד  (סטאטין וקר, 2000). אולם, מיומנות השיח הפתוח קשה לרכישה. כדי ליצור את התנאים להתבטאות מן הלב, על ההורים להשקיע זמן, ליצור אווירה של אינטימיות ולהראות לילד התעניינות פתוחה וחיובית. ככל שההורה יותר ממוקד בהשגת פרטי מידע על פעולות בעייתיות, כך הופכת השיחה לפחות פתוחה. השיח הספונטאני מסתמך על אמון ומזין את האמון. ההורה מראה שהוא סומך על הילד, שיישמר מסכנות וידווח לו על הדברים החשובים, ואילו הילד סומך על ההורה, שיגיב בצורה טובה על גילוי הלב מצדו.  איזון זה יכול להיות עדין למדי. 

תשאול ממוקד

המעבר משיח חופשי לתשאול ממוקד, בו ההורה מנסה לברר בצורה מפורשת לאן הילד הולך, עם מי הוא נמצא, מה הוא עושה ומתי הוא חוזר איננו תמיד חלק. הורים מסוימים מסוגלים לשלב בין שתי רמות ההשגחה ולקיים שיחות נפש ספונטאניות המאופיינות בגילוי לב ולצדם שאלות מפורשות, כשהילד יוצא לבילוי. רוב ההורים מעדיפים לתשאל את הילד רק באורח חלקי ובלתי מחייב, תוך צפייה שגילוי הלב ישלים את התמונה במקרה הצורך. אולם, השאיפה לשמור על חזות של תשאול ספונטאני ובלתי מחייב מועדת לאכזבה, כאשר ההורים מבקשים לדעת יותר מן המקובל. התשאול הממוקד איננו צעד פופולארי. ילדים מנסים שוב ושוב להניא את ההורים על ידי מחאות, וכחנות, צעקות או ביטויים מעליבים. אך לעתים קרובות הם מוסרים את הפרטים הדרושים על אף התנגדותם. ההורים ישכילו, אם יראו במחאות הקולניות או בטריקת הדלת הזועמת, מחיר סביר תמורת היכולת להשגיח בצורה יותר טובה. עם הזמן הולכות ומתמעטות המחאות. רוב ההורים היו מעדיפים להימנע מן השיחות הבלתי נעימות ומעמדת הפיקוח שהן משדרות. כדי לעזור להם להתמודד עם הקושי יש לפתח גאווה הורית, שמקורה דווקא בעמדת ההשגחה.

פעולות חד-צדדיות

הידוק ההשגחה לרמה של פעולות חד-צדדיות מצריך העזה כפולה: העזה לבצע את פעולות ההשגחה בגלוי והעזה לוותר מרצון על החדירה לתחומי פרטיות ואינטימיות העומדים מחוץ לתחומי ההשגחה. השגחה, אין פירושה חדירה לרגשותיו או ליחסיו האינטימיים של הילד. השגחה לא חלה על יומנים אישיים, על התכתבות פרטית או על שיחות טלפון. חדירת ההורים לתחומים אלה פוגעת בכבוד הילד וביחסים עמו, גם במקרים בהם הבילוש לא מתגלה.  זאת משום שפעולות ההצצה מחדירות ליחסים יסוד של הסתרה ושקר, המעיב על האפשרות של מפגש אמיתי. הורים נדחקים להציץ מתוך החשש שילדם נתון בסיכון, צורך סמים או מקיים קשר אסור. במצבים אלה ההורים נתונים בדילמה קשה. ויתור על המידע נחווה על ידם כמסוכן או אף כחסר אחריות. למרות הקושי ההורי, אנו סבורים שהנזק הכרוך בבילוש גדול מן התועלת המדומה או האמיתית. אם ההורים סבורים שילדם נתון בסכנה, עליהם להדק את ההשגחה ולהתנגד בגלוי למעשים או לקשרים המסוכנים. יעילות הפעולה ההורית היא תולדה של הנחישות להשגיח בגלוי ולא של המידע הנאסף במחתרת. הורים הניזונים ממקורות מידע נסתרים קושרים את ידיהם, כי נקיטת צעדים למניעת הסיכון תסגיר את פעילותם הסודית. הבילוש ניזון מפחד ומזין פחד. בכך הוא תורם לשיתוק ההורים ולא לחיזוקם. למעשה השגחה ובילוש הם דברים מנוגדים, וההעזה שבהשגחה כוללת את הנכונות לוותר על הבילוש.

ולסיכום, ההשגחה ההורית עשויה להעלות דילמה לא פשוטה:

חשוב לנו לאפשר לילדינו חוויה של חופש ואמון, לסמוך עליהם, לתת להם פרטיות לפעילותם החברתית, ולהיות הורים מקבלים ולא קשוחים, במיוחד כאשר בן הזוג מצטיין בקשיחות יתירה. כיצד יכולים ערכים אלה להתיישב עם השגחה הורית?

 אנחנו מאמינים שהשאלה היא שאלה של איזון בין ערכים שונים.

אכן חופש, פרטיות ואמון הם ערכים ראויים, אך בטחונו של הילד הוא ערך חיוני.

עלינו למצוא איזון בו נוכל לקיים חופש, פרטיות ואמון מבלי לסכן את הילד!

כיצד פונים ליעוץ?

ניתן לפנות למרפאה לסמכות הורית במרכז שניידר או לקליניקה נמצאת בתל אביב (ליד גן העיר).

על מנת לתאם פגישה בקליניקה יש להשאיר הודעה או לחילופין לשלוח SMS עם פרטי התקשרות במספר הנייד של הקליניקה – 054-9137229. ניתן גם לפנות במייל ל-  office@newauthority.org.il .