הנכם מוזמנים להעלות שאלות בפורום, ותקבלו תשובה מאחד מאנשי הצוות שלנו.
פורום התמיכה שלנו להורים קיים משנת 2010 , ולאחרונה שודרג.
לנוחותכם, בהמשך הדף ריכזנו גם שאלות נפוצות ותשובות שעלו בשנים קודמות במסגרת הפורום, לחצו כאן לקריאה
שלום רב,
יש לנו ילד בן 3 וקצת ילד ממש מקסים! אני מעוניינת להתייעץ לגבי שתי סוגיות:
- 1. חוסר היכולת שלו להתמודד עם כשלון, והפחד שלו מלשחק משחקים חדשים מחשש שיפסיד.
- 2. קשה לילד שלנו לשחק לבד ואף לתת לנו מספר דקות של פרטיות, אתן דוגמא: אם בעלי או אני רוצים לדבר מספר דקות בטלפון הוא לא מאפשר את זה (גם כאשר ההורה השני נשאר איתו) הוא צועק, צורח וממש לא מאפשר לנו לנהל שיחה פשוטה של מספר דקות.
אשמח לקבל על כך מעט טיפים ועצות לכיוון בהתנהגות, תודה
יעל שלום,
ראשית, הרשי לי לציין שמהצורה בה פתחת את ההודעה והחיוביות שנשקפת מפנייתך, ניכרת אהבתך הרבה לבנך ורצונך שיהיה לו הטוב ביותר. שנית, הסוגיות שהעלת הן שאלות חשובות המעסיקות הורים רבים לילדים בגילאים שונים.
אתחיל בנושא הפחד מכישלון, הפחד הוא תגובה טבעית שחשובה מאוד להסתגלות האדם בכלל ובמיוחד חשובה עבור ילדים. אנחנו כמבוגרים לפעמים נרתעים מלחוש פחד ומנסים להרחיק אותו, אבל למעשה התגובה שמקבלת את הרגשת החשש ונותנת לה לגיטימציה היא המאפשרת צמיחה ויכולת להתמודד ולהתגבר.
לכן אני מציעה, לא לסתור את הרגשתו של בנך על הכעס או העצבים שחש בעת חוסר הצלחה אך יחד עם זאת גם לא לרחם ולגונן עליו מפניה. אלא לתת לגיטימציה לרגשותיו ובסופה לתת לו תקווה. משפט כמו "אני יודעת שזה לא נעים להפסיד ואפילו מכעיס ומעצבן אבל ופעם הבאה תנצח" הוא משפט שיכול להקל על הרגשתו ותגרום לו לדעת שגם לכעס על כישלון יש מקום.
בהיבט של משחקים חדשים המוצעים לו, אתם יכולים להציע אבל אל תאיצו בו לשחק בהם, ילדים לא פעם מרגישים סיפוק מעשייה שיש בה ריטואל מוכר ובשלב כזה או אחר, אחרי שהם עצמם מרגישים מיצוי הם פונים לעיסוק אחר.
לצד אמירות של קבלה ולגיטימיות של תחושת הכישלון. אני רוצה לציין שאם התגובה של בנך לכישלון גובלת בהתנהגות שאינה מקובלת עליכם כגון זריקת חפצים או אלימות על התנהגות זו יש להגיב ואותה לא לקבל. הכוונה, באותו הרגע להגיד לו ש"ההתנהגות האלימה הזו לא מקובלת ולא מתנהגים ככה". גם בשימוש במשפט זה נסו להימנע ממסר מאשים. - אם סיטואציות אלו מתרחשות בבית אשמח להרחיב ולפרט יותר על ההכוונה והתגובה ההורית מולן.
סוגיית שיחת הטלפון דומה בעיני לסוגיית תחושת הכישלון משום שיש הקבלה מסוימת בתגובתכם בשתי הסיטואציות. ואסביר, כקו מנחה אני מציעה לא להפסיק שיחת טלפון בשל הצרחות והצעקות של בנך, וגם לא לענות לו ביותר ממשפט אחד תוך כדי השיחה. עם זאת אם ישנה שיחה שאת מתכננת ויוזמת בעצמך את קיומה, אני מציעה להכין את בנך לכך שלא תוכלי להיות זמינה עבורו כמה דקות לפני השיחה. הכוונה להגיד לו, "עוד מעט אדבר בטלפון שיחה חשובה ולא אוכל להיות איתך למשך כמה דקות אם תרצה להגיד לי משהו אשמח אם תתאפק עד שאסיים ואחרי השיחה נוכל להמשיך לשחק יחד". באופן זה נעביר לילד מידע על הצפוי לקרות שעשוי להרגיע את חששותיו לחוסר זמינותך. אך יחד עם זאת מועבר כאן מסר סמכותי ויציב על עצם קיום השיחה.
מניסיון קודם, ייתכן כי תגובתו בפעמים הראשונות אולי תהיה מתנגדת והוא יגיד לך שלא רוצה שתדברי עכשיו ואף יצעק חזק יותר בעת השיחה כי זוהי דרכו להביע את מחאתו. אך כהורים ובוגרים חשוב שתעמדו על קיום השיחה עם הקשיים ובכך תעבירו מסר המתנגד לכך שעם צעקות בבית משיגים מטרות ותחזקו את נוכחותכם והצבת גבולות באופן שאינו מאיים או פוגע.
מקווה שהייתי לכם לעזר
ונשמח להמשיך ללוות ולייעץ,
בהצלחה