תודה ששיתפת אותי במצב. אני מרגישה את הדאגה הפחד שמתעוררים בך עקב סירובו של בנך ללכת לבית הספר. 

המצב שאת מתארת הוא אתגר משמעותי, וישנן כמה דרכים לנסות להתמודד עימו.

קודם כל, אני מציעה לך לנסות לנהל עם בנך שיחה כנה ובמהלכה לנסות לברר את הסיבה להיעדרות. את השיחה עדיף לקיים בשעות הערב כאשר שניכם רגועים ולא בסיטואציה נפיצה כדוגמת שעות הבוקר כאשר את מנסה לשכנע אותו ללכת לבית הספר. כמו כן, כדאי להימנע מהטפה והסברים בדבר חשיבותו של בית הספר, הסברים כאלו לרוב אינם עוזרים ולעיתים אף מובילים להסלמה.  בהקשר זה, ולמרות שזה מאוד קשה לפעמים, תשתדלי להימנע מהסלמת עימותים סביב ההליכה או אי ההליכה לבית הספר.  אם בנך מסרב בתוקף ללכת, אחרי שהצעת, עדיף לא להתווכח. במקום זאת, את יכולה לשדר פעם אחרי פעם מסר סרוס בסגנון: ״חשוב לנו מאוד שתלך לבית הספר״.

במידה ובנך אינו מספק סיבה קונקרטית לחיסוריו, אני מציעה לך להשתמש בכלי אותו אנו מכנים "תומכים". התומכים הם אנשים הקרובים אליך ואל הילד ושיש להם השפעה עליו (למשל, מדריך בחוג, אנשי צוות בתי הספר, בני משפחה, חברים, שכנים). המטרה העיקרית של התומכים במקרה שכזה יהיה להגיב על הליכה/אי הליכה לבית הספר ולהראות לילד את ההד שמעשיו יוצרים – לדוגמא, ביום בו הוא לא הולך לבית הספר, המדריך בחוג שואל למה הוא לא הלך לבית הספר או שסבתא מתקשרת לשאול מה קרה.

כדי להעמיק בתהליך ולהתאים אותו ספציפית למצבכם, אתם מוזמנים לפנות אל המרפאה שלנו ולתאם פגישת אינטייק. מדובר בפגישה ראשונית שנועדה להתייחס לעומק ובבהירות אל הדברים שאנחנו מדברים עליהם בהתכתבות הזו. אני חושבת שההערכה המקצועית הזו תעזור לנו להבין האם ההדרכה שלנו עשויה להועיל לכם או לא. חשוב לי להדגיש שהגעה לאינטייק איננה מחייבת המשך טיפול.

בהצלחה,

קלי

יש לי בן בגיל 11 מתחילת השנה ועד עכשיו לא הולך לבית הספר ברצף) שבוע ימים לא הולך ואחרי שבוע יומיים הולך ושוב הפסקה.ומתי שהולך לבית הספר עושה בעיות לא נכנס לשיעור ולא משתף פעולה.

אבקש את עזרתם הבהול!

ממתינה לתשובתך, ומתנצלת מעומק ליבי על העיכוב,

קלי

תודה שכתבת לנו, 

בהמשך למה שכתבת,  האם לבנך ישנן התפרצויות מאין אלה גם בבית? במידה וכן - מה הומלץ לכם לעשות במצבים כאלה?

אני מבינה את התסכול והייאוש מטיפולים קודמים שלא הועילו ורק גבו מכם זמן ומשאבים. יחד עם זאת - אני ממליצה בחום שתגיעו אל המרפאה שלנו ותתאמו פגישת אינטייק. מדובר בפגישה ראשונית שנועדה להתייחס לעומק ובבהירות אל הדברים שאנחנו מדברים עליהם בהתכתבות הזו. אני חושבת שההערכה המקצועית הזו תעזור לנו להבין האם ההדרכה שלנו עשויה להועיל לכם או לא. חשוב לי להדגיש שהגעה לאינטייק איננה מחייבת המשך טיפול וכי ב- 30% מהמקרים, האינטייקים מסתיימים ללא הפניה לטיפול. מה דעתך? 

שלום לכולם, אני אם חד הורית לבן 5, חווה קשיים איתו, כעת בטיפול פרטני עם המטפלת בגישה של הסמכות החדשה. מאוד זקוקה לקבוצת תמיכה של הורים, איך אפשר למצוא??

התנצלותי על התגובה המאוחרת, 

בראש ובראשונה, חשוב לי לשבח אתכם על ההתנהלות הנבונה, הסמכותית והסבלנית כלפי בתכם לאורך השנים. אין ספק שההתנהלות הזו מנעה הדרדרות ואף תרמה להתפתחות חיובית. אני מסכימה עם הדברים שכתבת בתבונה – אתם הורים טובים. אני גם מסכימה עם האמירה שבתכם ״תתאפס עם הזמן״ - לעיתים קרובות, ילדים עוברים שלבי גדילה טבעיים המשפרים את יכולת הוויסות העצמי שלהם. לעיתים קרובות, השיפור אכן מתרחש ללא קשר לאסטרטגיות הוריות או לתגובות של הסביבה. הניסיון שלכם משמש דוגמה מאירת עיניים ומעירת תקווה עבור אחרים משום שהיא מעידה ששינוי חיובי אפשרי עם מעבר הזמן. לא זאת ועוד - גם האבחנה שלך שילדים, אפילו תאומים, נולדים עם טמפרמנט שונה היא נכונה ומדויקת. אין ספק שכאשר הטמפרמנט קשה יותר, ההתמודדות ההורית מורכבת יותר. אף על פי כן, ויחד עם היותכם גרושים, נראה שצלחתם את האירועים על הצד הטוב ביותר. כל הכבוד..

באשר לאלימות – הדאגה שלכם מההשפעה הפוטנציאלית על מערכת היחסים העתידית בין האחיות או הדאגה להערכה העצמית של האחות האלימה, הן דאגות טבעיות, אולם, בעיני העדיפות המיידית שלכם צריכה להיות הבטחת הביטחון הרגשי של האחות הנפגעת. הייתי ממליצה עבורה על טיפול פסיכולוגי. במקביל – המשיכו לנקוט בפעולות ברורות ונחרצות נגד ההתנהגות האלימה. מטרת הפעולות האלה אינה בהכרח שינוי ההתנהגות האלימה, אלא יצירת חוויה של מוגנות אצל האחות שנפגעה.

באשר למערכת היחסים העתידית בין האחיות – לדעותינו, היא תלויה (וגם חשוב שתהיה תלויה) ברצונה של האחות הנפגעת. לא היינו רוצים שהיא תשמור על קשר מתוך חוויה של תלות, וגם לא היינו רוצים שהיא תנתק קשר בשל רגש של נקמה. הדרך היחידה לנסות ולמנוע את הקצוות הללו, היא באמצעות יצירת מרחב מוגן בבית עבור האחות הנפגעת, לא חשוב עד כמה האחות הנוספת מוכשרת, חסרת ביטחון או כוחנית. 

כל מה שכתבתי לעיל, עשוי להישמע הגיוני, אך עלול להיות מורכב ליישום. מאחר ובעיני, יישום מדויק של ההמלצות יכול להוביל להטבה משמעותית במצבכם, אני ממליצה לכם לפנות אל המרפאה שלנו ולתאם פגישת אינטייק. מדובר בפגישה ראשונית שנועדה להתייחס לעומק ובבהירות אל הדברים שאנחנו מדברים עליהם בהתכתבות הזו. אני חושבת שההערכה המקצועית הזו תעזור לנו להבין האם יש צורך שתגיעו אל המרפאה לטיפול או שמא נכון יותר שנעניק לכם במהלך המפגש הכוונות ברורות להתנהלות שלכם מול הבנות. חשוב לי להדגיש שהגעה לאינטייק איננה מחייבת המשך טיפול וכי ב- 30% מהמקרים, האינטייקים מסתיימים ללא הפניה לטיפול.

תודה על הפנייה, 

אשמח לשמוע את תגובתך ודעתך, 

ובהצלחה,

קלי מימון

אנחנו הורים גרושים לתאומות בנות 14. (שהיו בנות שנתיים בגירושין).

אציין שהתקשורת בניינו, ההורים, טובה ומסונכרנת על מלא מול הילדות.

אחת התאומות נולדה עם טמפרמנט "קשה". מגיל 0, כל צורך בסיסי כמו אוכל, או רצון בצעצוע לווה בבכי דרמטי.

כשגדלה הייתה פשוט חוטפת לאחותה בכוח מהיד או מהצלחת. מה שהיה לה, אף פעם לא הספיק, תמיד רצתה יותר. כך היה גם בגן וגם ביסודי, מה שגרם גם לקשיים חברתיים.

בגן וביסודי הייתה מדי פעם אלימה כלפי ילדים אחרים כשהייתה מרגישה פגועה או נפסדת.

כיום, כמתבגרת, הבינה שהאלימות מרחיקה יותר את החברות אז היא מרסנת את עצמה מול הסביבה, אבל בבית היא עדיין, מדי פעם, משתמשת באלימות מול אחותה, כדי להשיג את רצונה ומבחינתנו זה תמיד חציית קו אדום. (אציין שהמקרים הולכים ופוחתים עם השנים).

אנחנו ההורים, ניסינו בשלל דרכים ללמד דרכי התמודדות אחרות לדחפים ולכעסים ובמהלך השנים קיבלנו מאנשי מקצוע הדרכות הורים.

גם הילדה הייתה במסגרת של אינטראקציה חברתית, אבל ההצלחה הייתה חלקית.

ועכשיו לחלק המעניין...

היא התאומה החכמה, היפה, הגבוהה והחזקה פיזית. היא ילדה מאוד אחראית, עצמאית, בוגרת, תלמידה טובה וספורטאית מצטיינת. ולמרות זאת היא בהערכה עצמית נמוכה, מה שלדעתנו, גורם לתסכול ולהשוואה בלתי פוסקת מול הסביבה הקרובה והרחוקה. זה מייצר חוסר שביעות רצון ודריכות רגשית כמעט תמידית.

אציין שעל החוזקות היא מקבלת תשבוחות ופירגון ללא הרף. (גם אחותה מקבלת פירגון וחיזוקים על הכישרונות והחוזקות שלה - אנחנו ערים ושומרים על איזון)

אני לא פוחד מהעתיד. אני חושב שאנחנו הורים טובים והיא ילדה נהדרת ותתאפס עם הזמן.

מה שכן מדאיג אותי זה הקשר שלה עם אחותה. בגלל שעניין האלימות עם אחותה ממשיך גם היום, בגיל בוגר, אני פוחד שזה יגרום לריחוק שיתקבע.

כמובן שהייתי שמח למצוא פתרונות גם למקרי האלימות העכשוויים, שגורמים לפיצוצים, צעקות ואובדן שליטה של כולם.

הרבה תודה מראש.

חגי.

בעיני השאלה אינה האם ירידה בממוצע הציונים היא בסדר אלא מה עשוי להיות הגורם לירידה. אני חושבת שבאופן טבעי, מעבר למסגרת חדשה, בה הדרישות ורמת הלימודים גבוהת יותר עשויות להוריד את ממוצע הציונים, ויש לזכור כי 85 הוא עדיין ממוצע ציונים טוב מאוד.

יחד עם זאת, אם אתה חש כי ישנה סיבה העומדת מאחורי הירידה. אולי קשיי התאקלמות במסגרת החדשה, אולי קשיים חברתיים או כל סיבה אחרת, מדובר במקרה שונה הדורש התייחסות מתאימה.

לכן, הצעד הראשוני צריך להיות לנסות ולברר מה עומד מאחורי אותה ירידה בציונים.

מקווה שעזרתי במעט,

קלי

תודה רבה לעונים