שאלה
בני הבכור בן 8.5, ויש לנו עימו קושי בקבלת סמכות. הוא הורס חפצים ברגעי כעס ואינו מקשיב לנו. כאשר דורשים ממנו במצבים של אלימות שישב בחדרו , הוא בורח מהחלון.
למשל, כאשר רכב ללא קסדה עם האופניים לקחתי לו אותם ליום אחד. הוא ניסה לקחת את האופניים ללא רשות, כך שנאלצנו לעצור אותו באופן פיזי מלעשות זאת. חשוב לנו לא לנהוג באלימות פיזית כלפיו, ומצד שני לעמוד על הנושאים שחשובים לנו. אנחנ מרגישים שהגבול בין אלימות פיזית לבין קביעת מסר דק מידי ואיננו יודעים כיצד להתנהג.
תשובה
מקריאת שאלתך נשמע שאכן בנך מנסה לפרוץ את הגבולות בצורה קיצונית יחסית (בורח מהחלון, מנסה לקחת אופניים ללא רשות…). אינני יודעת בוודאות את הסיבה לכך, ייתכן שמדובר בטמפרמנט "קשה" מולד (לדוגמה: האם היה גם תינוק "קשה"? האם בכה הרבה? האם רגיש יותר מבחינות מסוימות מאשר ילדים אחרים?), ייתכן שמדובר בקושי בהצבת גבולות שלכם, ההורים, ייתכן שמדובר בשינויים כלשהם שעברו או עוברים עליו, ורוב הסיכויים שמדובר בשילוב של מספר גורמים שכאלה.
מה שמעודד כאן הוא גילו הצעיר: בגיל זה עדיין יש לכם, ההורים, את האפשרות להציב גבולות באופן ברור, לעתים אף באופן פיזי.
ועתה, לשאלתך. ישנו גבול שכמובן איננו רוצים לחצות בין הפעלת כוח פיזי לבין קביעת מסר באופן פיזי. לפי מה שאתה כותב, אתם אכן פועלים לעתים באופן מצוין וקובעים מסר באופן פיזי, ולא כוחני. לדוגמה: עצרתם אותו מלקחת את האופניים ללא רשות. באופן דומה הורים לעתים עוצרים פעוטות מלגעת בשקעי החשמל או לרוץ לכביש. לא מדובר בשום אופן בפעולות אשר משפילות את הילד או מגיעות ממקום כוחני של ההורה, אלא בפעולות אשר מגיעות ממקום שרוצה להגן על הילד או להציב לו גבול ברור.
דוגמה נוספת לאופן פעולה שאתם יכולים להשתמש בו הוא כאשר אתם מבקשים ממנו שישב בחדרו והוא בורח מהחלון: אתם יכולים במקום זאת להכנס איתו לחדר, ולעמוד כאשר הורה אחד חוסם בגופו את הדלת והשני את החלון, ולומר לו משהו כמו: "עשית מעשה שאינו מקובל עלינו. עכשיו אנחנו נשאר כאן בשקט עד שנמצא פתרון". בשל גיל הצעיר לא הייתי ממליצה להישאר כך יותר ממספר דקות. אך מה שחשוב הוא להישאר שקטים, ללא קשר למחאותיו. הפתרון כמובן לא תמיד נמצא בקלות, אך המסר החשוב המועבר כאן בגופכם הוא: "אנחנו ההורים שלך, אנחנו נוכחים ונמשיך להיות נוכחים, להציב גבולות ולשמור עליך – לא משנה מה תעשה".
ברצוני להוסיף גם שלכל הורה יש גם את הגבול שלו – מה שמתאים לו לעשות ומה שלא מתאים. חשוב שתהיו קשובים לעצמכם ותלמדו גם גבול זה.
בכל מקרה, אם אתם מרגישים חסרי אונים או מותשים, או אם אתם רואים שמעשיו של הילד הולכים ומקצינים, הייתי בהחלט ממליצה לפנות לייעוץ קצר מסוג הדרכת הורים.
המון הצלחה!
