הנכם מוזמנים להעלות שאלות בפורום, ותקבלו תשובה מאחד מאנשי הצוות שלנו.
פורום התמיכה שלנו להורים קיים משנת 2010 , ולאחרונה שודרג.
לנוחותכם, בהמשך הדף ריכזנו גם שאלות נפוצות ותשובות שעלו בשנים קודמות במסגרת הפורום, לחצו כאן לקריאה
היי. תחילה, כמה נתונים.
אנחנו הורים גרושים לתאומות בנות 14. (שהיו בנות שנתיים בגירושין).
אציין שהתקשורת בניינו, ההורים, טובה ומסונכרנת על מלא מול הילדות.
אחת התאומות נולדה עם טמפרמנט "קשה". מגיל 0, כל צורך בסיסי כמו אוכל, או רצון בצעצוע לווה בבכי דרמטי.
כשגדלה הייתה פשוט חוטפת לאחותה בכוח מהיד או מהצלחת. מה שהיה לה, אף פעם לא הספיק, תמיד רצתה יותר. כך היה גם בגן וגם ביסודי, מה שגרם גם לקשיים חברתיים.
בגן וביסודי הייתה מדי פעם אלימה כלפי ילדים אחרים כשהייתה מרגישה פגועה או נפסדת.
כיום, כמתבגרת, הבינה שהאלימות מרחיקה יותר את החברות אז היא מרסנת את עצמה מול הסביבה, אבל בבית היא עדיין, מדי פעם, משתמשת באלימות מול אחותה, כדי להשיג את רצונה ומבחינתנו זה תמיד חציית קו אדום. (אציין שהמקרים הולכים ופוחתים עם השנים).
אנחנו ההורים, ניסינו בשלל דרכים ללמד דרכי התמודדות אחרות לדחפים ולכעסים ובמהלך השנים קיבלנו מאנשי מקצוע הדרכות הורים.
גם הילדה הייתה במסגרת של אינטראקציה חברתית, אבל ההצלחה הייתה חלקית.
ועכשיו לחלק המעניין...
היא התאומה החכמה, היפה, הגבוהה והחזקה פיזית. היא ילדה מאוד אחראית, עצמאית, בוגרת, תלמידה טובה וספורטאית מצטיינת. ולמרות זאת היא בהערכה עצמית נמוכה, מה שלדעתנו, גורם לתסכול ולהשוואה בלתי פוסקת מול הסביבה הקרובה והרחוקה. זה מייצר חוסר שביעות רצון ודריכות רגשית כמעט תמידית.
אציין שעל החוזקות היא מקבלת תשבוחות ופירגון ללא הרף. (גם אחותה מקבלת פירגון וחיזוקים על הכישרונות והחוזקות שלה - אנחנו ערים ושומרים על איזון)
אני לא פוחד מהעתיד. אני חושב שאנחנו הורים טובים והיא ילדה נהדרת ותתאפס עם הזמן.
מה שכן מדאיג אותי זה הקשר שלה עם אחותה. בגלל שעניין האלימות עם אחותה ממשיך גם היום, בגיל בוגר, אני פוחד שזה יגרום לריחוק שיתקבע.
כמובן שהייתי שמח למצוא פתרונות גם למקרי האלימות העכשוויים, שגורמים לפיצוצים, צעקות ואובדן שליטה של כולם.
הרבה תודה מראש.
חגי.
חגי שלום, שבוע טוב
התנצלותי על התגובה המאוחרת,
בראש ובראשונה, חשוב לי לשבח אתכם על ההתנהלות הנבונה, הסמכותית והסבלנית כלפי בתכם לאורך השנים. אין ספק שההתנהלות הזו מנעה הדרדרות ואף תרמה להתפתחות חיובית. אני מסכימה עם הדברים שכתבת בתבונה – אתם הורים טובים. אני גם מסכימה עם האמירה שבתכם ״תתאפס עם הזמן״ - לעיתים קרובות, ילדים עוברים שלבי גדילה טבעיים המשפרים את יכולת הוויסות העצמי שלהם. לעיתים קרובות, השיפור אכן מתרחש ללא קשר לאסטרטגיות הוריות או לתגובות של הסביבה. הניסיון שלכם משמש דוגמה מאירת עיניים ומעירת תקווה עבור אחרים משום שהיא מעידה ששינוי חיובי אפשרי עם מעבר הזמן. לא זאת ועוד - גם האבחנה שלך שילדים, אפילו תאומים, נולדים עם טמפרמנט שונה היא נכונה ומדויקת. אין ספק שכאשר הטמפרמנט קשה יותר, ההתמודדות ההורית מורכבת יותר. אף על פי כן, ויחד עם היותכם גרושים, נראה שצלחתם את האירועים על הצד הטוב ביותר. כל הכבוד..
באשר לאלימות – הדאגה שלכם מההשפעה הפוטנציאלית על מערכת היחסים העתידית בין האחיות או הדאגה להערכה העצמית של האחות האלימה, הן דאגות טבעיות, אולם, בעיני העדיפות המיידית שלכם צריכה להיות הבטחת הביטחון הרגשי של האחות הנפגעת. הייתי ממליצה עבורה על טיפול פסיכולוגי. במקביל – המשיכו לנקוט בפעולות ברורות ונחרצות נגד ההתנהגות האלימה. מטרת הפעולות האלה אינה בהכרח שינוי ההתנהגות האלימה, אלא יצירת חוויה של מוגנות אצל האחות שנפגעה.
באשר למערכת היחסים העתידית בין האחיות – לדעותינו, היא תלויה (וגם חשוב שתהיה תלויה) ברצונה של האחות הנפגעת. לא היינו רוצים שהיא תשמור על קשר מתוך חוויה של תלות, וגם לא היינו רוצים שהיא תנתק קשר בשל רגש של נקמה. הדרך היחידה לנסות ולמנוע את הקצוות הללו, היא באמצעות יצירת מרחב מוגן בבית עבור האחות הנפגעת, לא חשוב עד כמה האחות הנוספת מוכשרת, חסרת ביטחון או כוחנית.
כל מה שכתבתי לעיל, עשוי להישמע הגיוני, אך עלול להיות מורכב ליישום. מאחר ובעיני, יישום מדויק של ההמלצות יכול להוביל להטבה משמעותית במצבכם, אני ממליצה לכם לפנות אל המרפאה שלנו ולתאם פגישת אינטייק. מדובר בפגישה ראשונית שנועדה להתייחס לעומק ובבהירות אל הדברים שאנחנו מדברים עליהם בהתכתבות הזו. אני חושבת שההערכה המקצועית הזו תעזור לנו להבין האם יש צורך שתגיעו אל המרפאה לטיפול או שמא נכון יותר שנעניק לכם במהלך המפגש הכוונות ברורות להתנהלות שלכם מול הבנות. חשוב לי להדגיש שהגעה לאינטייק איננה מחייבת המשך טיפול וכי ב- 30% מהמקרים, האינטייקים מסתיימים ללא הפניה לטיפול.
תודה על הפנייה,
אשמח לשמוע את תגובתך ודעתך,
ובהצלחה,
קלי מימון