הנכם מוזמנים להעלות שאלות בפורום, ותקבלו תשובה מאחד מאנשי הצוות שלנו.
פורום התמיכה שלנו להורים קיים משנת 2010 , ולאחרונה שודרג.
לנוחותכם, בהמשך הדף ריכזנו גם שאלות נפוצות ותשובות שעלו בשנים קודמות במסגרת הפורום, לחצו כאן לקריאה
בוקר טוב,
הבת שלי בת 12 ומתנהגת בצורה שקשה לנו כמשפחה להכיל - היא מתחצפת וטורקת דלתות. אני מרגישה שאני חוששת ממנה ומההתנהגות שלה ועל כן במובן מסויים - מוותרת על עצמי מולה. אני מרגישה שהביטול העצמי שלי מתחיל לזלוג ולהתקיים גם מול אחייה. אני מרגישה שאני שמה במקום הראשון את זה שיהיה לילדים שלי טוב, גם אם זה בא על חשבון הבריאות שלי או הזוגיות שלי. ככל שאני עושה יותר למענה ומוותרת לה - ההתנהגות של הבת שלי הופכת מפלצתית יותר ודורסנית יותר. לא מזמן, לחשת לבן הזוג שלי, בשעת כעס ותסכול, ״אני שונאת אותה״ (על הבת שלי). היא שמעה את זה ואני מרגישה מאוד רע על זה...
היי שרון,
נשמע שאת חווה קושי מידי יום בהתמודדות עם ביתך והעייפות שאת חשה ניכרת מדבריך. נשמע שאת עומדת בפני מצב לא פשוט לאורך זמן שגובה את מחירו בשחיקה. במקביל, אי אפשר לפספס את אהבתך ורצונך לטוב ביותר עבור ילדייך.
אני תוהה האם יש לך תמיכה נוספת מלבד בן זוגך? סבתא, דודה או חברה?
אציין כי נראה שהאינטרקציה עם ביתך מאופיינת ב"הסלמת וויתור", משמע עקב התגברות ההתנגדות וצורת הדיבור החצופה שלה את מוותרת על דרישותיך ומגמדת את עצמך לאורך זמן. הבעיה היא כי אל מול תגובת כניעה שכזו תמשיך ביתך עם התנהגותה ואף תגביר אותה, כפי שנשמע מתיאוריך. אני לא חושבת שבהקרבה, הקטנה וביטול של עצמך תעשי את הטוב ביותר עבור ילדיך, וכמובן עבור עצמך. ילדים צריכים להרגיש את ההורה כדמות יציבה וסמכותית, כפי שאנו מכנים ביחידה "עוגן הורי", שלא יטלטל מהתנהגויותיהם של ילדיו.
אציע מספר כלים ראשונים להתמודדות עם התנהגות ביתך. על פי דבריך, ההתמודדות באה על חשבון הזוגיות שלך ושל בן זוגך, וכן שאינכם מצליחים לשמור על חזות אחידה. כחלק מההתמודדות מול התנהגות כזו יש צורך חשוב בהלימה בינכם בהתמודדות זו. קודם כל, הייתי ממליצה כי תשבו ביחד ותרשמו על נייר את כל ההתנהגויות שמפריעות לכם. בשלב הבא הייתי ממליצה לכם למיין אותן להתנהגויות אשר עוברות "קו אדום", שאינן מקובלות עליכן, ולהתנהגויות אשר תוכלו להבליג עליהן, שכאשר יקרו יזכו להתעלמות מוחלטת, בבחינת "בחירת מלחמות" ושמירת כוחות להתמודדויות הדחופות יותר.
בהמשך, כאשר תתקלו בהתנהגויות שאינן מקובלות מומלץ שלא להגיב באותו הרגע, אלא להשהות את התגובה לזמן מאוחר יותר בו תוכלו להגיב בצורה רגועה ושקולה. ניתן להגיב באותו הרגע באמירה פשוטה ללא שיח שיתפתח בעקבותיו אשר יגרום להסלמה, בנוסח: "ההתנהגות הספציפית הזאת (למשל טריקת הדלת/קללה) אינה מקובלת עלינו, נדבר על כך בהמשך". ייתכן שתמצאי בדרך זו תחושת שליטה בתגובתך ובסיטואציה שלא הרגשת קודם.
בנוסף, משום שאת נשמעת מאוד מוצפת, אני רואה חשיבות בגיוס "הכפר" לגבות אותך, אשר יכול לכלול כל קרוב משפחה שקרוב אליך או לביתך וכן חברות. מלבד חלוקת העומס הרגשי, ניתן לגייס את תומכים אלה להעברת מסרים מחזקים כגון "שמעתי שאתמול התנהגת יפה לאימך, אני גאה בך", או לאחר התנהגות בעייתית "שמעתי שאתמול התחצפת לאימך, אני בטוח כי מחר תצליחי יותר לדבר יפה". אין האמירה צריכה להישמע כביקורת או מאשימה, אלא כידיעה וחיזוק לעתיד. לעיתים ידיעת התומכים גורמת לבושה בריאה בקרב הילדים בנושא ההתנהגות ומקטינה את התדירות שלה.
המלצות אלה כללו כלים ראשונים כאפשרות להתמודדות עם התנהגויות בעייתיות של ביתך. על כל פנים, מקרה זה נשמע כמקרה אופייני לטיפול בסמכות ההורית ביחידה להדרכת הורים, כך שהייתי ממליצה לך לפנות אלינו להדרכה, או לחילופין דרך השפ"ח הקרוב למקום מגוריכם.
אני מאחלת המון בהצלחה וכוח,
ובכל מקרה מאוד אשמח לשמוע ממך בהמשך על התפתחויות ועידכונים.
קלי