הנכם מוזמנים להעלות שאלות בפורום, ותקבלו תשובה מאחד מאנשי הצוות שלנו.
פורום התמיכה שלנו להורים קיים משנת 2010 , ולאחרונה שודרג.
לנוחותכם, בהמשך הדף ריכזנו גם שאלות נפוצות ותשובות שעלו בשנים קודמות במסגרת הפורום, לחצו כאן לקריאה
היי,
אני בהיריון בחודש שמיני ויש לי ילד בן שנתיים וחצי. לאחרונה יש שינוי בהתנהגות שלו כלפי. זה נראה כמו מעין חרדת נטישה שמופנת רק אלי -הוא לא מוכן ללכת בלעדיי (מגיב בבכי היסטרי גם כשמסבירים לו שאני כבר מגיעה), הוא מתעורר בלילה ורוצה בקרבתי (עד עכשיו ישן לילות שלמים), הוא רוצה רק דברים שאני מכינה (ולא אבא), יש לו התפרצויות בכי על כלום או על דברים שבעבר לא היו גורמים לבכי וכו'...
אנחנו מנסים לדבר איתו ומחזקים אותו שאבא ואבא אוהבים אותו ושאנחנו תמיד איתו אבל לא נראה שזה מרגיע אותו.
אני יודעת שהוא ילד מאוד נבון לגילו ומאוד מפותח ושהוא זקוק לקרבה שלי עכשיו אבל אני לא בטוחה שמה שאנחנו עושים זה הכי טוב בשבילו, כי החרדה הזו מחמירה. איך אפשר לעזור לילד להתגבר ולהגיע את החששות שלו?
לגבי ההריון והלידה - הוא יודע שיש לו אחות בדרך ושלאמא יש תינוק בבטן. אנחנו משתדלים לא להחביר המילים ותיאורים כדי שלא ילחץ ויחשוש מהעתיד לבוא.
אשמח לעזרה איך אפשר לעזור לילד.
תודה
הי דנדה
קראתי את פנייתך וניכר כי את מאוד קשובה לבנך.
ראשית אני רוצה להרגיע אותך ולומר לך שעל פניו נשמע שבנך עובר את גיל 'שנתיים האיום' בו הוא בודק גבולות ורואה עד כמה הוא יכול להשפיע עליכם כהורים, רק שמתווסף לכך העניין של הרחבת המשפחה שלא מקל על העניין ובהחלט מעצים דברים ומגביר את החשש.
אז קודם כל אני לא יודעת אם צרת רבים זה חצי נחמה אבל הרבה ילדים עוברים את זה וזה נורמלי, רק שבאמת כדאי לדעת איך להתנהל עם זה. אני אומרת את זה כי היה נדמה שאת לוקחת על עצמך אשמה בעניין (תקני אותי אם אני טועה), מה שמאוד מתפעל אותך ומקשה עליך בהתנהלות מולו. אז בעניין זה חשוב לזכור שזה שלב קשה אך חשוב מאוד בשבילו. אמנם יש הרבה חסרונות כשנולד אח, אך היתרונות הרבה יותר משמעותיים ואת זה חשוב לזכור. בסך הכל עם כל הקשיים, את מביאה לו מתנה לחיים ותזכרי את זה.
לגבי ההתנהלות- בגדול אני פחות מאמינה במילים ויותר במעשים. כן הייתי נותנת לו יותר זמן איתך כדי להרגיע את הצורך בך וגם הייתי מנצלת את הזמן הזה להקריא לו סיפורים שקשורים בעניין. יש הרבה ספרים על לידת אח ששווה להקריא אותם. הם מאוד עוזרים להרגיע ולהפחית את הלא נודע. מאידך, אינני בטוחה שההנהגות היא רק בגלל ההריון וכפי שכתבי בתחילה נראה שהוא רק מעצים דברים שטבעי שבנך יעבור בגיל בו הוא נמצא ולכן לא הייתי שמה הכל על ההריון. שווה אולי להקריא גם ספרים העוסקים בהתנהגויות האחרות שלו (למשל דובי לא לא או על כל מיני פחדים). מה שכן, אני לא הייתי נענית לבקשות שלו שכל הזמן רק את תטפלי בו. זה לא נכון באופן כללי כי לא תמיד זה אפשרי (טכנית אך לא רק, גם מבחינתך אני סבורה שיש רגעים שאת רוצה שבעלך 'יתפעל' ואת תעסקי בדברים אחרים או תנוחי), ןבטח שלא בשלב בו את נמצאת, כשעוד חודשיים מישהו אחר יהיה חייב לקחת חלק ואת תהיי הרבה פחות זמינה. נהפוך הוא, זה בדיוק השלב שאת צריכה להרגיל אותו להתנהל גם עם אחרים כמו אבא, משפחה מורחבת או כל עזרה אחרת.
חשוב לזכור שדווקא בתקופות אלו שהילדים עושים רגרסיות, למרות הנטיה הטבעית לרחם עליהם ולוותר על כל אותם כללים שהיו ברורים בבית, הדבר הכי נכון עבורם זה להשאיר את הדברים ברורים ולא להפוך אותם לאפורים. דווקא בתקופות אלו הילדים צריכים מסגרת ברורה ומאורגנת ששומרת עליהם ותוחמת אותם. דברים אלו לא נועדו רק לחינוך אלא גם לצורך בניית הבטחון של הילדים ולעיתים אנו שוכחים זאת.
המון המון בהצלחה ו... לידה קלה,
אפרת גיליס
השאירו תגובה
