הי ניצה

קראתי את פנייתך ואכן נשמע שסמכותכם ההורית מתערערת מול בתכם ואני חושבת שטוב עשית שפנית ליחידה. אני מאמינה שיצרו אתכם קשר בימים הקרובים.

בכל אופן, עד הפגישה, אספר לך על כמה מעקרונות הגישה ואשמח שתנסי לפעול לפיהן, עד כמה שניתן.

למשל, אנחנו מאוד מאמינים בדברים שההורים עושים, ללא קשר לתגובת הילד אליהם. אמונה זו מתבססת על ההבנה שאינכם יכולים לשלוט בהתנהגויות של בתכם (ולראיה הרי היא עושה מה שהיא רוצה), אך אתם יכולים לשלוט על ההתנהגויות והתגובות שלכם. לכן, תגובתה השלילית לא צריכה להפסיק את פעולותיכם ועליכם לפעול להגברת נוכחותכם. האבחנה בין מה שאתם יכולים לשלוט עליו ומה שלא היא מאוד חשובה ולו רק בשל ההבנה והתחושה שמתלווה להתמודדות היומיומית מולה. אתם, כהורים, יכולים להפעיל סנקציות כנגד התנהגות שלילית של בתכם, אך מאוד קשה לגרום לה להתנהג באופן חיובי (בעיקר בגיל ה"קשה" בו היא נמצאת). לדוגמה, כאשר ילד לא מכין שעורי בית, הוריו יכולים לומר לו: "השעתיים הבאות מוקדשות לשעורי בית ולכן אין טלויזיה, מחשב או חברים", אך לא ניתן להכריח אותו באמת להכין את שעורי הבית... כלומר: חשוב מאוד להנמיך את הציפיות בתחום הציפיה להתנהגויות חיוביות.

תיארת שהיא מסתובבת עם 'חברה לא כל כך טובה' ואני חושבת שבראש ובראשונה את צריכה לדעת מיהם החברים הללו של בתכם ואיך ניתן להשיג אותם (טלפונים או איפה גרים וכו). זה חשוב למקרה שתצטרכי להשיג אותה או כשתרצי להעביר איזשהו מסר דרך החברים. זה משהו שבינתיים הייתי דואגת שיהיה לי ואני מאמינה שיתנו לכם על כך הסבר והדרכה יותר ברורים ביחידה.

אני חושבת שלרגל ההחלטה לשינויי ההרגלים בבית חשוב לעשות שיחה נעם בתכם. בגישה שלנו אנו קוראים לכך "הכרזה". זו בעצם אינה שיחה, אלא הצהרה חד-צדדית שלכם שאתם לא מוכנים לקבל יותר את המצב הקיים בבית ושאתם מתכוונים לעשות מספר שינויים. תחשבו מראש על ההתנהגויות שאתם לא מוכנים לקבל יותר ועל השינויים שאתם מתכוונים לעשות, ואפילו תכתבו אותם ותקריאו לה. חשוב שההתנהגויות שאתם לא מוכנים לקבל יהיו שליליות (כלומר: קללות, צעקות וכו'), כפי שהסברתי קודם לכן. חשוב לא לקיים דיאלוג לאחר ההכרזה. פשוט לומר אותה ובכך לסיים.

כמובן שיש לצפות שכבר בהכרזה תתקלו בהתנגדות עזה מצד בתכם. הכינו עצמכם לכך. תחשבו מראש מה סביר להניח שהיא תגיד ו/או תעשה וכיצד אתם תגיבו לכך. האמת היא שהתגובה הכי טובה היא אי-תגובה. כלומר, לא לצעוק, לא להסביר ולא להצטדק. אתם יכולים לחשוב על משפט יחיד שתגידו לה, ותחזרו עליו שוב ושוב, כגון: "זה לא נגדך. אנחנו אוהבים אותך. זוהי פשוט חובתנו כהורים".

כלי נוסף שאנו ממליצים לעתים להורים להשתמש בו הנו "תומכים". הכוונה לאנשים הקרובים אליכם, שיוכלו לסייע לכם בדרך לשינוי. סבים, דודים, חברים וכד'. לדוגמה, אם בתך מקללת אותך את יכולה לספר על כך למישהו קרוב, אשר היא מעריכה, שיתקשר ויאמר לה: "אני מאוד אוהב אותך, אבל אני עומד לצד אמא שלך במאבק שלה נגד הקללות שלך". זה כמובן יעורר התנגדות עזה בקרב בתך! אבל, מניסיון, זהו צעד בעל השפעה רבה. פעמים רבות דווקא היציאה ממעטה הסודיות שאנו נוטים לשמור עליו בבתינו, נותן לילדים להבין את המסר שיש תוצאות למעשיהם. שהדברים לא נשארים רק בינם לבין ההורים, אלא יוצאים החוצה, ולכן כדאי אולי לחשוב לפני שפועלים.

מאחלת לך המון המון הצלחה!