חנה יקרה שלום,

נשמע מתיאורך שבנך אכן חווה פחד ממשי בהעדרכם, התנהגות שהינה רווחת בקרב ילדים רבים בגילו.

נשמע שהתנהגותו איננה נובעת מחוסר עצמאות כיוון שניכר כי בסיטואציות אחרות הוא מגלה אחריות ובגרות ואף מתנהג לאחיו בצורה תומכת.

לגבי הפחד, חשוב שתבינו כי הוא אכן חווה פחד אמיתי וכנה, ואם נכנס רגע "לנעליו הקטנות" הפחד שלו אכן מוצדק, הוא רואה טלוויזיה, שומע סיפורים ונחשף לעולם שקורים בו דברים מפחידים, תחושתו היא מה ששומרת עליו ומתוך ההבנה הזו והאמפתיה העצומה שלכם כהורים שלו, חשוב שתתנו לו לגיטימציה להרגיש מפוחד.

הכוונה היא להגיד לו משפטים כמו "זה בסדר לפחד מזה שאבא ואמא יוצאים בלילה, אבל אמא ואבא אוהבים אותך ודואגים לך ואתה בבית מוגן יחד עם הבייביסיטר ואחייך ואנחנו מבטיחים שאם יקרה לנו משהו חריג אנחנו נתקשר". שיחה מעין זו נותנת לפחד מקום, נותנת לו תחושה מקבלת ולא מזלזלת להרגשתו.

בנוסף, תוכלו לקיים איתו שיחה על הפחד, חשוב לעשות את השיחה ביום רגוע ושיגרתי בבית שאינכם יוצאים, אפשר לשאול אותו ממה הוא מפחד בדיוק? מה הוא חושב שיכול לקרות? מה הוא מרגיש כשאתם לא בבית?, וגם כאן להכניס הרבה לגיטימיות לתחושות שלו, ולשלב הזדהות שלכם עם המצב. באופן כזה הפחד הגדול והמאיים יראה לו יותר מוכר, משהו שאפשר לדבר עליו, וכך פחות מאיים.

בהמשך השיחה, אפשר לשאול את בנכם אם יש לו רעיונות איך להתגבר על הפחד בפעם הבאה שירגיש אותו?... לתת לו זמן להעלות את הצעותיו ולפתח אותן יחד איתכם, עד שתמצאו פתרון שהוא מתחבר אליו. בכל הצעה חשוב להעצים אותו ואת הרעיון, לפרגן לו על חיפוש הפתרונות וההתמודדות.

בלילות בהם אתם יוצאים וחוזרים מאוחר או כשהוא נשאר לבד בבית, אני מציעה כשאתם חוזרים להביא לו צ'ופר קטן, ולהגיד לו ש"גם כשאמא ואבא לא היו בבית חשבנו עליך, ועל כמה שאתה גיבור" ובכך לגרום לו לתחושה טובה של רווח על כל התמודדות עם הפחד.

זכרו, שפחדים הם תגובות חשובות והכרחיות בהתפתחותו של כל ילד ובעזרתכם הוא יכול לקבל לגיטימציה להרגשה וההכרות איתה שתוביל בהמשך להתמודדות יעילה ומעצימה.

אם תרצו פרטים והצעות לדרכי פעולה נוספות, תוכלו לקרוא ולעיין בספר "פחדים של ילדים" של חיים עומר ואלי ליבוביץ.

מקווה שהצלחנו לתת כמה טיפים ולעזור

נשמח להמשיך וללוות אתכם בכל שאלה והתייעצות

בהצלחה.