היי דנה,

תיארת מצב לא פשוט עם בנך אך מדברייך עולה שבבית הספר ובכדורגל התנהגותו חיובית ויש להמשיך ולחזק אותו על כך.

נשמע מדברייך שהקושי העיקרי בהתמודדות עם התפרצויות הזעם של בנך מתמקד בהתחצפויות, זריקת החפצים והשתוללויות. אני מציעה להתמקד בהתנהגויות אלו על מנת לשמר משאבים וכוחות בהתמודדות. בכל פעם שאחת מההתנהגויות האלו מתרחשת, יש לשמר עמדה איתנה מול בנך. לדוגמה, להגיד לו: " ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי (או עלינו) ואנחנו נחשוב על תגובה לכך".

חשוב שלאחר מספר שעות עד יומיים, תהיה תגובה להתנהגות. כך תוכלי להגיב באופן שקול ולא אימפולסיבי. התגובה ההולמת תלויה בחומרת ההתפרצות ויכולה להיות שיחה עם הילד, מניעת הנאה מסוימת, עונש וכדומה.

יחד עם זאת, כדאי להימנע ממתן חיזוקים חיוביים על התפרצות. לדוגמה, אם הוא מתפרץ משום שלא קיבל פרוסה עם שוקולד, כדאי להימנע מלהיכנע לרצונו ולתת לו פרוסה על שוקולד לאחר ההתפרצות. כמו כן, לתת לו חיזוקים חיוביים ממך ומבני משפחה על מצבים בהם הוא מצליח להתאפק ולא להתפרץ. חשוב לציין כי כל מקרה לגופו ויש להפעיל שיקול דעת ולעתים לאפשר משא ומתן.

הצלחתו של בנך בבית הספר מעידה על יכולתו ללמוד להתאפק ולא להתפרץ במצבים מסוימים ולכן ניכר כי הוא מסוגל להמעיטן.