שלום,

אם אני מבין נכון למעשה מטרידות אותך שתי בעיות, אופי מערכות היחסים שבתך מפתחת עם גברים מבוגרים, והבעיה השנייה, שהיא אולי אף מתסכלת יותר עבורך היא הקושי לפתח ערוץ הידברות עם בתך אל מול הרצון שלך לעזור לה, מתסכלת כי נדמה כי עד עכשיו הקשר בניכן היה טוב, וזה אולי אפילו הופך את חוסר שיתוף הפעולה שלה ליותר מתסכל.

אני אתחיל ואומר את המובן מאליו, שבסופו של דבר מדובר בנערה מתבגרת וככזו היא מתנסה ובודקת את יחסיה עם המין השני, וכן, היא גם מורדת, היא אולי מרגישה שלא מבינים אותה, אולי שאין לה עם מי לדבר, וזה טבעי, ואנחנו יכולים להבין את זה, אבל זה כמובן לא אומר שאנחנו לא צריכים לשמור עליה ולמלא את החובות שלנו כהורים.

אם היא באמת ממשיכה לסרב ולדבר איתך או עם בני משפחה אחרים שקרובים יותר אליה, את יכולה לשאול אותה עם מי היא כן תסכים לדבר, כמובן לא ללחוץ עליה (כי אין הרבה טעם לטיפול באדם שאינו מעוניין בטיפול), ולא לעשות את זה בצורה ישירה מדי ("אולי תלכי לפסיכולוג"). אני מציע לחפש הזדמנות שהיא במצב רוח טוב יותר ויותר פתוחה אליך ולומר משהו בנוסח "תראי, בזמן האחרון אני מרגישה שאת קצת... אני מבינה שאת לא מעוניינת לדבר איתי על הנושא, וזה בסדר, אני מקבלת את זה, אבל אולי יש מישהו שכן תהי מוכנה לדבר איתו על כך"...

במקביל, את בהחלט יכולה לפנות ליחידה להדרכת הורים בשניידר, או להדרכת הורים בשפ"ח או בכל מקום אחר, בכדי לעזור לך לחזק את הסמכות ההורית שלך ולבסס את העמידה שלך כלפי התנהגויותיה, ואני שוב אדגיש, עמידה המבוססת על המסר שזוהי חובתך כהורה, לשמור עליה ולהגן עליה. אומנם את אינך יכולה לשלוט על התנהגות שלה, או ברצון שלה לדבר איתך על כך, אך כן את יכולה לשלוט על הפעולות והתגובות שלך להתנהגויותיה ובסופו של דבר, את גם יכולה להשפיע על ההתנהגות שלה באמצעות התגובות שלך.

המון בהצלחה,

קלי