פורום הדרכת הורים

הנכם מוזמנים להעלות שאלות בפורום, ותקבלו תשובה מאחד מאנשי הצוות שלנו.
פורום התמיכה שלנו להורים קיים משנת 2010 , ולאחרונה שודרג.
לנוחותכם, בהמשך הדף ריכזנו גם שאלות נפוצות ותשובות שעלו בשנים קודמות במסגרת הפורום, לחצו כאן לקריאה

התראות
מחק הכל

פוסטים שלא נקראו

  כותרת נושא פורום
התנהגות חסרת גבולות

ע"י שרון לפני 3 שבועות  |  פרסום אחרון: לפני 2 שבועות

הדרכת הורים
התעוררות בבוקר של נער בכיתה יא׳..

ע"י הילה לפני 3 שבועות  |  פרסום אחרון: לפני 3 שבועות

הדרכת הורים

 

 

 

שאלות ותשובות נפוצות מהפורום

מוזמנות ומוזמנים למצוא תשובות רלוונטיות מתוך שאלות נפוצות שעלו בפורום בעבר, ניתן גם לבצע חיפוש לפי מילות מפתח.

+

אלימות בין אחים בגיל ההתבגרות

שאלה

יש לנו 2 בנים מתבגרים (17,15) אשר רבים עד לכדי אלימות קשה. 

האח הצעיר מבניהם מדבר לאחיו (וגם לאחרים לפעמים) בצורה לא יפה (למשל "סתום ת'פה") והוא גם זורק חפצים כשהוא מתעצבן. אחיו הגדול, אשר בד"כ דואג לו, לא מוכן לסבול את "חוסר הכבוד", ומגיב בזעם ובאלימות, שמתפתחת לקטטה מסוכנת.

חשוב לציין שיש בבית עוד אחים צעירים, ושעם כל אח בנפרד יש לנו קשר טוב.

כרגע המצב בלתי נסבל.

נשמח לעצות..

תשובה

חיכוכים בין אחים הם דבר שבשגרה. ברוב המקרים מעדיפים ההורים לא להתערב ו"לתת לילדים להסתדר לבד", מתוך אמונה שגם "בחיים האמיתיים" יצטרכו הילדים לפתור קונפליקטים בעצמם, או מכיוון שהם רוצים להימנע מלבחור צד ולהעדיף ילד אחד על פני השני. עם זאת, כאשר החיכוכים הללו הופכים לכדי אלימות פיזית התערבות הורית היא נחוצה.

מפנייתך ניכרת היטב המצוקה בה אתם שרויים, וניכר כי האלימות בין האחים הגדולים מעכירה את האווירה בבית. את מתארת מצב בו האח הבכור תופס את תפקיד ה"מחנך" בבית ומצפה מאחיו הצעיר לכבוד וציות. האח הצעיר יותר מסרב לקבל את התפקיד שיועד לו ומתמרד על כך. כדאי לזכור גם כי שני האחים נמצאים בעיצומו של גיל ההתבגרות, ועסוקים מאוד בבחינה של יחסי כוחות ומקומם בחברה כמו גם במשפחה. 
אמנם תיארת את התנהלות האחים במצב של ריב, אך חסר לי תיאור ההתנהגות שלכם ההורים. כיצד אתם מגיבים במצבים הללו? האם אתם מתערבים? האם אתם בוחרים צד? האם זה אותו הצד באופן עקבי? איך האחים הצעירים משתלבים בתמונה?

כדי לנסות ולמנוע יחסי כוחות בין האחים, מקום להגביר את הנוכחות ההורית. אין זה תפקידו של האח הבכור לחנך את אחיו הצעיר, והצעיר אינו חייב לציית לבכור רק בשל הפרש הגילאים. מערכת היחסים הזאת יוצרת מבנה היררכי בין האחים ומוציאה את ההורים מהמשוואה, מה שמחזק את תחושת חוסר האונים ההורית מול הילדים ו"מפקיר" את הילדים לעימותים הקשים ביניהם. הגברת הנוכחות ההורית תשדר לשני הילדים מי הוא ה"בוס" האמיתי בבית, ותפחית את הצורך שלהם להילחם על התפקיד. 

גישת הסמכות החדשה דוגלת בהגברת הסמכות ההורית תוך התנגדות לא אלימה להתנהגות לא רצויה. תוכלו להתחיל בשיחה עם הבנים בה תכריזו כי אתם לא מוכנים יותר לקבל את הריבים בבית וכי מעתה תהיו ערים יותר להתנהלות של האחים ותתנגדו לכל גילוי של אלימות ביניהם. נסו לכלול בהכרזה את ההתנהגות הבעייתית של שני הצדדים: הפרובוקציות מצד האח הצעיר וניסיונות החינוך והאכיפה מצד האחר הבכור. שתי אלה תורמות לריבים האלימים באופן שווה. בכך שתתייחסו להתנהגויות של שניהם אתם תשדרו מסר לפיו שני הבנים חשובים לכם ואתם נכונים להגן על שניהם במידה שווה. חשבו האם מתאים יותר לבצע את השיחה עם שני האחים ביחד או עם כל אח בנפרד.

לאחר מכן, גלו התנגדות לכל התנהגות בעייתית של אחד הצדדים. אינכם חייבים להגיב מייד. גם אמירה כמו: "לא מקובל עלי מה שעשית עכשיו לאחיך, אנחנו נשב ונחשוב על תגובה הולמת להתנהגותך" כבר שמה אתכם בעמדה נוכחת יותר מול הילדים. מכיוון שציינת שהקשר שלכם עם כל אחד מהבנים הוא טוב, ניתן גם לשוחח עם כל אחד מהם בנפרד ולראות איזה פתרון הוא מציע לבעיה. 

ישנם מספר כלים בהם אנו משתמשים במצב של אלימות בין אחים ביניהם התיישבות וצעדי תיקון, אך יהיה זה לא נכון מצדי לנסות ולהסביר לך כאן כיצד להשתמש בכל אחד מהם כך שתוכלי לעשות זאת בצורה יעילה. תוכלי לקרוא על כך בהרחבה בספרו של חיים עומר "הסמכות החדשה". 

פנייתך אלינו מעידה כי אתם הורים אכפתיים הדואגים לשלום ילדיהם ולאווירה בבית. אני מקווה שהצלחתי לתת לך מענה, את כמובן מוזמנת לשאול שאלות נוספות במידת הצורך.

בהצלחה

+

הגבול בין קביעת מסר פיזי לבין הפעלת כוח

שאלה

בני הבכור בן 8.5, ויש לנו עימו קושי בקבלת סמכות. הוא הורס חפצים ברגעי כעס ואינו מקשיב לנו.  כאשר דורשים ממנו במצבים של אלימות שישב בחדרו , הוא בורח מהחלון.

למשל, כאשר רכב ללא קסדה עם האופניים לקחתי לו אותם ליום אחד. הוא ניסה לקחת את האופניים ללא רשות, כך שנאלצנו לעצור אותו באופן פיזי מלעשות זאת. חשוב לנו לא לנהוג באלימות פיזית כלפיו, ומצד שני לעמוד על הנושאים שחשובים לנו. אנחנ מרגישים שהגבול בין אלימות פיזית לבין קביעת מסר דק מידי ואיננו יודעים כיצד להתנהג.

תשובה

מקריאת שאלתך נשמע שאכן בנך מנסה לפרוץ את הגבולות בצורה קיצונית יחסית (בורח מהחלון, מנסה לקחת אופניים ללא רשות...). אינני יודעת בוודאות את הסיבה לכך, ייתכן שמדובר בטמפרמנט "קשה" מולד (לדוגמה: האם היה גם תינוק "קשה"? האם בכה הרבה? האם רגיש יותר מבחינות מסוימות מאשר ילדים אחרים?), ייתכן שמדובר בקושי בהצבת גבולות שלכם, ההורים, ייתכן שמדובר בשינויים כלשהם שעברו או עוברים עליו, ורוב הסיכויים שמדובר בשילוב של מספר גורמים שכאלה.

מה שמעודד כאן הוא גילו הצעיר: בגיל זה עדיין יש לכם, ההורים, את האפשרות להציב גבולות באופן ברור, לעתים אף באופן פיזי.

ועתה, לשאלתך. ישנו גבול שכמובן איננו רוצים לחצות בין הפעלת כוח פיזי לבין קביעת מסר באופן פיזי. לפי מה שאתה כותב, אתם אכן פועלים לעתים באופן מצוין וקובעים מסר באופן פיזי, ולא כוחני. לדוגמה: עצרתם אותו מלקחת את האופניים ללא רשות. באופן דומה הורים לעתים עוצרים פעוטות מלגעת בשקעי החשמל או לרוץ לכביש. לא מדובר בשום אופן בפעולות אשר משפילות את הילד או מגיעות ממקום כוחני של ההורה, אלא בפעולות אשר מגיעות ממקום שרוצה להגן על הילד או להציב לו גבול ברור.

דוגמה נוספת לאופן פעולה שאתם יכולים להשתמש בו הוא כאשר אתם מבקשים ממנו שישב בחדרו והוא בורח מהחלון: אתם יכולים במקום זאת להכנס איתו לחדר, ולעמוד כאשר הורה אחד חוסם בגופו את הדלת והשני את החלון, ולומר לו משהו כמו: "עשית מעשה שאינו מקובל עלינו. עכשיו אנחנו נשאר כאן בשקט עד שנמצא פתרון". בשל גיל הצעיר לא הייתי ממליצה להישאר כך יותר ממספר דקות. אך מה שחשוב הוא להישאר שקטים, ללא קשר למחאותיו. הפתרון כמובן לא תמיד נמצא בקלות, אך המסר החשוב המועבר כאן בגופכם הוא: "אנחנו ההורים שלך, אנחנו נוכחים ונמשיך להיות נוכחים, להציב גבולות ולשמור עליך - לא משנה מה תעשה".

ברצוני להוסיף גם שלכל הורה יש גם את הגבול שלו - מה שמתאים לו לעשות ומה שלא מתאים. חשוב שתהיו קשובים לעצמכם ותלמדו גם גבול זה.

בכל מקרה, אם אתם מרגישים חסרי אונים או מותשים, או אם אתם רואים שמעשיו של הילד הולכים ומקצינים, הייתי בהחלט ממליצה לפנות לייעוץ קצר מסוג הדרכת הורים.

המון הצלחה!

+

אי הגעה לבית הספר בשל הצקות, השפלות ואלימות שהילד חווה שם

שאלה

הילד שלי בן 13 וחצי הוא עולה לכיתה ח'. הוא פוחד ללכת לבית ספר מילד אחד שתמיד יורד עליו ומקלל אותו , ומזלזל בו . מה הוא צריך לעשות בכדי להפסיק לפחד ממנו .בגלל הפחד הזה הוא לא אוכל ופוחד לצאת מהבית.

תשובה

אכן נשמע מצב לא פשוט עבור בנך.

לצערי, לא מעט ילדים בימינו סובלים מהצקות, השפלות ואלימות בבית הספר. זהו נושא שאסור להתעלם ממנו, כיוון שהוא עלול לגרום להשלכות לא-פשוטות ואף ארוכות טווח עבור הילד.

קודם כל הייתי מנסה לברר מול הבן בדיוק מה עבר עליו בביה"ס. אתה אומר שגם כעת (בחופש) הוא מפחד לצאת מהבית וממעט לאכול - אלו אינם סימנים של מה בכך, ומומלץ לקחת אותם ברצינות מלאה. חשוב להעביר לילד את המסר שאתם, ההורים, תומכים בו ותגנו עליו בכל מצב.

לצד זאת, חשוב שלא לוותר על הדרישה ללכת לביה"ס, שכן במקרה שכזה המצב רק עלול להחמיר והילד יגביר את הסתגרותו.

אני מציעה לך לנסות ולהתייעץ עם גורם כלשהו בביה"ס: לתאם פגישה עם היועצת / המחנכת, או כל דמות חינוכית אחרת אשר נראית לך. אתה יכול לשתף בכך את הילד, ואף לשאול אותו למי היה מעדיף שתפנה, אך בכל מקרה לא רצוי לשאול אותו האם הוא "מסכים", אלא לבצע זאת, מתוך חובתך כהורה.

בשיתוף עם ביה"ס אני ממליצה לגבש תוכנית פעולה משותפת, אשר תסייע לנער לחזור לביה"ס עם תחושת ביטחון מוגברת. אולי אף רצויי להעזר בנער אחר מביה"ס שיתגייס לטובת הבן.

מאחלת לך המון הצלחה, ושנה טובה!

נשמח לשמוע עדכונים בהמשך.

+

פחד מבעלי חיים בגילאים 2-3

שאלה

אני אמא לילדה בת שנתיים ועשר שפוחדת מחיות, בעיקר כלבים וחתולים. לא היה אירוע טראומטי שקשור לחיות. אני חושבת שזה התחיל סביב גיל שנה כשבאופן טבעי היא התחילה להתעניין בחיות. כשאנחנו הולכים ברחוב כל כלב וחתול "מקפיצים" אותה היא צועקת ולפעמים בוכה ורוצה להיות ב"ידיים". גם כשהיא שומעת נביחות. לפני מספר ימים ביקרנו בבית שיש בו חתול ולפני הביקור היא ציינה הרבה פעמים שהיא לא אוהבת את החתול, שהיא מפחדת ונראה שהיא מאד הייתה עסוקה בזה. הביקור הסתיים בשלום כי החתול לא היה. איך אנחנו, כהורים, יכולים לעזור לה?

תשובה

קראתי את שאלתך, ולפני הכל אני חייבת לציין שאת מעלה שאלה מאוד נפוצה. ילדים רבים, בעיקר סביב גילאי השנתיים-שלוש, מפתחים פחדים מסוגים שונים - חלקם דמיוניים וחלקם אמיתיים. אלו בדיוק הגילאים בהם הילדים מתחילים להכיר את העולם שסביבם ולבדוק אותו, ופחדים הם בהחלט חלק מכך, בריא לרוב (זכרי את האימרה: "ילד פחדן הוא ילד חכם"... לא תמיד, אבל בהחלט לעתים). אז זו בהחלט צרת רבים...

ובאופן ספציפי יותר - אינני יודעת מה הסיבה לפחד של בתך. ייתכן שהיא חוותה אירוע טראומתי כלשהו מול בעלי חיים, ייתכן שהיא ראתה מישהו אחר מגיב בפחד, וייתכנו המון סיבות אחרות. דרך מומלצת שעובדת לרוב להתמודדות עם חרדות ופחדים היא דרך של "חשיפה הדרגתית". כלומר - חשיפה של הילד באופן הדרגתי מאוד לגורם המאיים.

לדוגמה - ניתן להתחיל מלקרוא לה ספרים עם ציורים של בעלי חיים. בהמשך ניתן לקנות לה בובה של כלב או חתול. לאחר מכן להראות לה סרט בטלוויזיה עם בעלי חיים. ורק לבסוף לנסות ולחשוף אותה לאט ובהדרגה לכלב או לחתול אמיתיים.

בכל מקרה, לא הייתי לוחצת עליה וגם לא שמה דגש רב מדי על העניין. ייתכן מאוד שזה גם יחלוף מעצמו, עם סיוע שלכם כהורים.

מאחלת המון הצלחה,

נשמח להתעדכן בהמשך!

+

חוסר גבולות בדברים ה-״קטנים״ ובניית סמכות

שאלה:

יש לנו שני ילדים – בן 7 ובת 10. 

קשה לנו מאד להטיל מרות (סמכות?) בנושאים כמו - אכילה (הם נוהגים לאכול בסלון), צחצוח שיניים, סידור בלגן וכד'. 

אנחנו דואגים מהקרבה של הבת לגיל ההתבגרות ואיבוד כל שבב של סמכות מולה.

האם יש עצות כיצד לבנות (קצת) סמכות?

תשובה:

נשמע מפנייתך שיש לכם מצב לא פשוט בבית שאכן מציב אתכם מול סוגיה רלוונטית של סמכות, יחד עם נוכחות ורצון מצדכם לשנות את המצב בבית. 

אקדים ואומר כי מתוקף היותכם הורים והורים אוהבים לא תאבדו את סמכותכם גם לא בגיל ההתבגרות אך בהחלט המהלכים הולכים ונהיים קשים כך ששווה לייצר ולבצע פעולה בהקדם.

לפי גישת הסמכות החדשה אני ממליצה לחשוב על שניים-שלושה מעשים שבתכם מבצעת שמבחינתכם הם "הרג ובל יעבור", עליהם אתם לא מוכנים להבליג ובהם למקד את כוחותיכם. למשל שעת השינה בלילה, קללות וכו'... חשוב שהפעולה תהיה קונקרטית וממוקדת, למשל: ׳סדר ובלגן׳ קצת יהיה קשה לאכוף כיוון שמה שנראה לך מבולגן יתכן ונראה לבתך מסודר, עם זאת בהחלט ניתן לפרט מהו סדר מבחינתך ולהבהיר זאת.

לאחר שמסגרתם לעצמכם את ההתנהגויות עליהם מקדו כוחותיכם והגיבו בנוכחות וסמכות מול בתכם.

תחילה, באחד הערבים הרגועים בבית, פנו יחד כזוג הורים לבתכם במסר קצר ולא מאיים שאומר "חמודה, לא מקובל עלינו יותר שאת אוכלת בסלון/ שעת השינה המאוחרת בה את הולכת לישון (או כל התנהגות אחרת שהחלטתם), מהיום כולנו הולכים לישון בשעה 20:30, ומעכשיו נעשה כל שביכולתנו כדי שתלכי לישון בשעה זו ויתאפשר לך לקום בבוקר ערנית ליום חדש". אחרי העברת המסר אל תגררו לויכוח או משא ומתן, אלא צאו מהחדר ותנו למסר לשקוע. הרגע הזה מכונה בגישה שלנו ״הכרזה״. 

אחרי ה-״הכרזה״, חשוב שבכל פעם שבתכם מפרה בהתנהגותה את המדובר, למשל לוקחת את הצלחת ויושבת בסלון, אל תסלימו את המצב או תגררו לחילופי צעקות, אלא "סמנו" את האירוע במשפט - "אני לא מקבלת את התנהגותך ולא מוכנה שהיא תקרה, ולכן אני ואבא נחשוב על תגובה על מעשייך". 

הרעיון העומד מאחורי תגובה שכזו היא לא להכות בברזל שהוא חם אלא להשהות תגובה. אחרי כמה שעות, חישבו יחד על תגובה הולמת מבחינתכם ואמרו אותה לבתכם, התגובה יכולה להיות עונש, מניעה של דבר מה אהוב עליה וכו'... מאבק שכזה מעביר אתכם ממצב של ויכוחים בלתי פוסקים ועשיה שקטה ועוצמתית, מה שמעביר לילדכם מסר נוכח וסמכותי אך לא אלים ומסלים, מסר שאומר אנחנו נעשה כל שביכולתינו להפסיק את ההתנהגות מתוך דאגה ואהבה כלפיכם.

אני ממליצה בחום לקרוא את ספרו של חיים העומר "הסמכות החדשה" ובו עקרונות נוספים וכלים רבים שיתנו כיוון מחשבה ופעולה לתגובותיכם.

מקווה שעזרתי ונשמח לענות על שאלות וסוגיות נוספות

בהצלחה. 

+

היעדרות מבית ספר של נער בן 17

שאלה:

בני בן 17, לומד בבית ספר בכיתה יא. הוא חווה קשיים בלימודים ואינו אוהב ללכת לבית ספר. מאז ומעולם חוויתי קשיים עמו בנוגע לחיסוריו מבית הספר. הוא מרבה להעדר מבית הספר, להבריז משיעורים ולאחר. כל ניסיונותיי לדבר איתו, להציב גבולות ולהתמודד עם המצב לא עוזרים. בית הספר קורא אותי לעיתים קרובות לשיחה בנושא ומאיים לסלק אותו מבית הספר על רקע בעיות נוכחות.
מה עושים? איך מתמודדים?

תשובה:

אוריה שלום, מדבריך עולה התסכול שנוצר אצלך עקב סירובו של בנך ללכת לבית הספר. אני מבין את הדאגה שלך לעתידו ואת הרצון לשנות את הדברים, אך לפי התפיסה של היחידה להדרכת הורים, היות ומדובר בילד בוגר שחוק חינוך חובה לא חל עליו, לא ניתן להכריח אותו ללכת לבית הספר.

אני מציע לך קודם כל לנהל איתו שיחה כנה ולנסות לברר את הסיבה להיעדרות (אם הסיבה נעוצה בקשיים בהתמודדות עם רמת הלימודים אולי כדאי לחשוב על מסגרת לימודית אחרת נוחה יותר). את השיחה עדיף לקיים בשעות הערב כאשר שניכם רגועים ולא בסיטואציה נפיצה כדוגמת שעות הבוקר כאשר את מנסה לשכנע אותו ללכת לבית הספר. כדאי להימנע מהטפה והסברים בדבר חשיבותו של בית הספר. הסברים כאלו לרוב אינם עוזרים ולעיתים אף מובילים להסלמה.

במידה ובנך אינו מספק סיבה קונקרטית לחיסוריו, אני מציע לך להשתמש בכלי אותו אנו מכנים "תומכים". התומכים הם אנשים הקרובים אליך ואל הילד (בני משפחה, חברים, שכנים) וברי השפעה עליו. המטרה העיקרית של התומכים במקרה שכזה יהיה להגיב על הליכה/אי הליכה לבית הספר ולהראות לילד את ההד שמעשיו יוצרים – לדוגמא, ביום בו הוא לא הולך לבית הספר הוא מקבל טלפון מהדוד ששואל לסיבה, מייל מקרוב משפחה בחו"ל וביקור מהשכן שמגיע לדבר איתו.

בשביל להפיק את המירב מהשימוש בתומכים אני ממליץ לך לקרוא את הפרק הרלוונטי בספר "הסמכות החדשה" של פרופ' חיים עומר, אשר יעזור לך להבין טוב יותר את עקרונות השיטה. בנוסף, אתה יכול לפנות ליחידה לבריאות הנפש בקרבת מגוריך ולברר על האפשרויות השונות לקבל הדרכת הורים, כזאת שתתן לך כלים נוספים להתמודדות עם בנך.

לבסוף, אני רוצה לציין את החשיבות הגדולה של הקניית המסגרת עבור הילד, זוהי למעשה החשיבות העיקרית של מסגרת בית הספר, היותה מסגרת. לכן, גם במידה ולא תצליח להשיב את בנך לבית הספר המטרה תהיה למצוא מסגרת חלופית עבור בנך, אם בצורת מסגרת לימודית אחרת או בדמות עבודה.

בהצלחה! אסף

+

התמכרות למחשב וחוסר מעורבות

שאלה:

בננו בן ה-14 הינו ילד שקט. עד הגיעו לחטיבה היה ילד מאד מקובל חברתית. את בית הספר הקודם הוא עזב בגלל אקלים חברתי גרוע. בבית הספר החדש נראה שהוא התקבל מאוד יםה, אבל עושה רושם שהוא טרם
מצא חבר קרוב בכיתתו (דרך אגב, עדיין נמצא בקשר עם חברים מהיסודי).
החבר הקרוב ביותר שלו הוא המחשב, ולצערנו מדובר בהתמכרות של ממש.
בננו הינו ילד טוב, אין שום בעיות בבית או בביה"ס. אך הילד השתנה. דברים שהיה עושה בחשק ובאהבה לא נראים כך היום. הילד עוזר בבית כאשר זקוקים לו, אך עושה הכל במעין עצבות ומה שאפשר לדחות, עדיף לו.
בלימודים הינו תלמיד ממוצע (עד היום). מקווים שבביה"ס הנוכחי יעלה בלימודים, ואין ספק שהוא אכן מסוגל לכך. אבל ההרגשה היא שכאילו לא אכפת לו.
בשיחות שלנו איתו אנו מדגישים כי אכפת לנו ממנו וחשוב שגם לו יהיה אכפת מעצמו.

מה ניתן לעשות כדי שהוא עצמו יראה מעורבות בחייו ? מה ניתן לעשות עם ההתמכרות למחשב (מסוגל להיות עד השעות הקטנות של הבוקר ועקב כך לאחר לביה"ס בגלל קשיי קימה).

תודה על כל עזרה

תשובה:

רוני שלום,

התמכרות למחשב הינה סוגיה רחבה ועמוקה שקשה לתת עליה פתרון בפורום וכדאי לחשוב על פנייה לייעוץ מקצועי בנושא. עם זאת, אפרט מספר טיפים ונקודות למחשבה שעשויות לעזור.

ראשית, ניתן להכריז באחד הערבים בנוכחות כל בני המשפחה שמהיום אתם מגבילים את השימוש במחשב עד לשעה X (שעה שנראית לכם הגיונית) על מנת לאפשר תפקוד תקין ביום המחרת. חשוב לציין כי ההגבלה תחול על כל בני הבית ולא רק על בנכם, ויש להימנע מלהטיל עליו את האשמה. כמו כן, חשוב לאכוף הצהרה זו גם במחיר של הוצאת המחשב מחדרי הילדים/ לקיחת מטען של לפטופ וכדומה. כלומר, ההשגחה שלכם ואכיפתכם את הצהרתכם הינה הדרך להראות את סמכותכם ונוכחותכם בבית. במידה ובנכם משתמש במחשב מעבר לשעה שנקבעה, יש להגיב על המעשה במשפט מתוכנן מראש כגון: "ההתנהגות הזו אינה מקובלת עלינו ואנו נחשוב על תגובה לכך". חשוב להימנע מעימותים מיידיים ולהיות נחרצים ואיתנים בעמדתכם. לאחר מספר שעות או ביום למחרת חשוב שתהיה תגובה. התגובה ההולמת תלויה בחומרת המעשה ויכולה להיות שיחה עם הילד, מניעת הנאה וכדומה.

שנית, אני ממליצה להציע לבנכם לקחת חלק בפעילויות חברתיות בשעות אחה"צ שעשויות לעניין אותו (ואינן כוללות מחשב), פעילויות שיגרמו לו לצאת מהבית, להכיר חוג חברים נוסף וכן להמעיט את שעותיו מול המחשב. לדוגמה: חוג למשחקי חשיבה, צופים, חוג כדורסל וכדומה. סביר להניח שבעת הצעתכם, לא תהיה תגובה מצידו ואולי אף תתקלו בסירוב, אך חשוב מאוד להשאיר לו את האופציה פתוחה להמשך ולהגיד לו שאם בעוד שבועיים שלושה או יותר הוא יחליט אחרת אתם תשמחו לסייע ולתמוך בהחלטתו.

נשמע שאתם הורים אכפתיים ומעורבים בחייך בנכם, וחשוב שתמשיכו כך, בנוגע לתחושת חוסר האכפתיות שבנך מביע, זהו מאפיין רווח בקרב מתבגרים ויכולתכם להפיח בו מוטיבציה היא מוגבלת. אתם יכולים לפתוח לו דלתות לתחומי עניין, כיווני מחשבה אך לא לפעול במקומו או להיות "הידיים והרגליים שלו."

במידה וחל שינוי מהמתואר בשאלתכם, מבחינה חברתית או לימודית נשמח לעדכון ונסייע ככל האפשר.

בהצלחה,
איה

X

    ווטסאפ
    טלפון
    צרו קשר